השיח הצבוע והמשתיק.
אוו כמה הרבה יש לי לאמר בענין , כמה התנסויות עברתי בנושא, כמה שתקתי, כמה אמרתי יותר מידי, כמה חוסר סובלנות יש לסובבים לשמוע דברים שגורמים להם לחוסר נוחות.
מעטים האנשים שההקשבה אצלם היא מתוך אמפתיה, ראית האחר דרך עינים טובות ולב פתוח, דרך המקום של להיות שם לרגע מבלי להביע דיעה או להרגיש שהשיח מטלטל בהם משהו, פשוט להיות לרגע בלתי מטורגטים , בלתי מגדירים, בלי לערב מוח ומחשבות, בלי רזיזטנס. פשוט להיות שם קשובים ואמפתים.
הפתיחות, השיתוף, המחשבה הפחות מקובלת, נקודת מבט נוספת על סיטואציה, החוויה הפרטית והאותנטיות מקבלים תוקף.
וזאת השראה עבורך להעלות מתוכך את הסיפור הפרטי שלך בלי להסס, בלי לפחד, בלי לחשוב פעמיים אם זה ראוי או שגוי.
מה מקובל לשתף, מה הקונצנזוס , מה השבט אומר, מה עושה אותי בן אדם טוב, מה מידת המוסר שלי, מה אחוז הסולידריות, האם הנפתי דגל, האם אני שייך ?
כמה חסמו לנו את השיח האותנטי, איך מחליטים עבורינו בתקשורת מה השיח היומי, מה עיקר ומה תפל בלהיות אני, איך אוכל לשתף את הסיפור הפרטי שלי, כשהציבורי על סדר היום. פרוטוקולים של מוסר, ציונות וזהות.
כל החינוך שירשנו והורשנו, החברה והמקום שבו גדלנו והתפתחנו, הסודות העמוקים ששמרנו באדיקות, התורה שבעל״פ ובכתב שגדלנו לאורה , האינדוקרינציות שפיתחו בנו צללים וקארמות שמפעילות בנו אשמה, בושה, הסתרה,ריצוי, מחלות, חוסר ועודף .
הגיע הזמן לשחרר, את הזהויות שאנחנו כל כך מזוהים איתם, להיות פשוט אנחנו, לבטא את עצמינו באותנטיות , בזרימה מלב אל לב, לאפשר שיח אחר של אמת פנימית .
מספיק עם הצביעות וההשתקה, עם התדרים הנמוכים של ביטוי מקובל והנילווים אליו. תנסו פירגון , החזקת ידיים, חיבוק מכיל.
ממליצה להתנתק מהתקשורת הקונבנציונאלית, להתחיל להתנסות בתקשורת אמפתית עם חברים קרובים, להעיז, לבטא ולאפשר את כל העולה בתוכך לצאת ואז להקשיב לאחר באמפתיה.