השינוי שבתוכינו
מה קורה כשעולם הישן כבר לא מתאים עבורי : כשלא נראה לי יותר לשתף פעולה עם המשחק שהורגלתי אליו, עם התפקידים שלקחתי על עצמי לפני שהאמון נשבר, לפני שהכל השתבש , לפני שלא העלתי בדעתי שיכול להיות אחרת. כל עמודי התווך שהניעו את עולמי הישן כבר לא מתאימים למציאות הרוחשת , האם בחוסר מודעות או בהעלמת עין אמשיך לתפקד כמי שהייתי בכוח האינרציה בכוח הזרוע, בכוח ההמון ?
אין דבר יותר בטוח מלחזור למציאות המוכרת, הישנה, המחבקת ההיררכית, כזאת שמפעילה אותנו במינימום מאמץ , בידיעה ברורה שכל יום יהיה כקודמו, שלא יווצר כאוס קיומי, שהכל במקומו עומד, זאת שאיפה כל כך טבעית, כל כך מרגיעה , עם יסודות מובנים , מאפשרת מרחב פעולה להתפתחות אישית , ליצירה, לאהבה ולתמיכה.
וכשהעולם מתפרק וצירי היסודות חורקים , כשהוילון מוסט , והאשליה מתה , כשרואים בבהירות את הנסיונות הנואשים של העולם הישן לאחוז בקרנות המזבח, והמניפולציות נחשפות , מה אז למי אני שייכת לעצמי או למשחק הישן?
איך צולחים את המעבר הזה ? מתי אנחנו מתפקדים ופועלים מתוך מצב הישרדותי (המערכת הסימפטטית ) או ממצב מעצים (המערכת הפארא סימפטטית) .ברור שאנחנו פועלים בשתי המערכות , רק כדאי להבין כשמערכת אחת בפעולה , השניה מושבתת, זה או או אין אפשרות לחבר ביניהן באותו הרגע.
שתיהן חשובות עבורינו הראשונה מגינה עלינו במצבי סטרס ומאפשרת לנו להתעמת עם סכנה, לעצור, להלחם או לברוח. והשניה קשורה לשקט לרוגע לתכנון ארוך טווח, לחיסוניות, לעמידות ולהתפתחות .
מה המיינדסט שלי בכל סיטואצית השינוי, איך אני משנה אותו בתוכי , איך מצליחה להסיט את מי שהורגלתי לתפקד, את האינסטינקטים לפעולה שלי, את הצורך העז להשאר במוכר בכל מחיר ….
הפוסט נועד להאיר את הצורך החזק בתקופת השינוי להיות מודעים לשתי המערכות שבי , ולנסות להסיט ככל שניתן את הפעילות ממקום הישרדותי למקום התפתחותי ,להרגיש ולחוש איפה אני נמצאית עכשיו, מהיכן פועלת, ומה ההשלכות לגבי במקום הזה. האם אני משדרת למערכת שלי כל היום סטרס, פחדים, הישרדות, בריחה מהמציאות, מלחמות, הצפה רגשית, סבל האם הגוף שלי יעמוד בזה לאורך זמן עם התדרים האלה , האם לא יקרוס, יפתח מחלות, יחלש, ימכור את נשמתו, ימות בטרם עת ?
או מידי פעם אני עוברת למוד השני מצב העצמה : הרגעה, נשימה, עונג, שמחה,מודעות, הרחבת התפישה, חיבור לאפשרויות אחרות, פתיחות ללקיחת תפקיד אחר בעולם החדש.
ושם הגוף שלי נעשה עמיד יותר, מתחזק עם גבולות חדשים, שולט ברגשות, לוקח פיקוד ואחריות על החיים, לא נסחף בזרם האלימות, בזרם ההעברה הבינדורית, בהישרדות השולטת בערוצי התקשורת בעמעום האור שבתוכי למען הכלל. התכנון והויזואליזיה כוללים יצירה של מציאות חדשה שמתאימה עבורי, שמייחלת לה, שמפנטזת אותה, שבונה אותה בתוכי, וגם מתחברת לאחרים בעולם שמייצרים בדיוק מציאות כזאת בעולמם.
זאת עבודה פנימית ההסטה הזאת במודעות ממצב הישרדות למצב העצמה, ממצב מלחמה למצב בריאה, ממצב התכווצות למצב פתיחות, ממצב סולידריות למצב פרטי, ממצב התפרקות למצב חיבור….
כל אחד בוחר בדרך החדשה שלו ובאפשרויות שקשורות לפוטנציאל ולמבנה המיינדסט שלו, כוונה,נשימה, התכנסות פנימה ומודעות מאפשרים לנו מעברים תכופים יותר ממצבי הישרדות למצבי העצמה וליצירת פוטנציאל חדש בתוכינו, גם כשכל העולם קורס סביבינו.
לוקחים אחריות על העולם הפנימי שלנו, והופכים את האי ידיעה והכאוס מסביב לידיעה פנימית, לעולם שנברא בתוכינו, מסיטים לרגעים מתרחבים והולכים את המודעות ממה שקורה בחוץ, חוגגים עם עצמינו, את הבריאה של העולם החדש בחזונינו, את האופציה האחרת, ואפילו אם זאת אשליה רגעית וחוסר חיבור למציאות שם בחוץ עדיין זה חיוני כדי לצלוח את השינוי שלוקח לו זמן כדי להתממש .
נשימה מודעת, מדיטציה, התכנסות ודמיון, מוסיקה, ריקוד, ציור, יצירה, עבודת כפיים, חקלאות ,ריפוי, אהבה, מיניות , ספורט, חברות ,שהיה בטבע, צחוקים, חלומות, כל מה שמאחד אותנו עם עצמינו ועם אחרים בדמותינו .
בתמונה אני בוראית מציאות בתוכי בעזרת קריסטלים של אור .