סגנון אישי
יש לי סוג של מרד בתוכי של סגנון חופשי, לא להעריץ מנהיג או ללכת אחרי תנועה כלשהיא ,אפילו אם המטרה חופפת למה שאני מאמינה בה, אפילו עם זה מעורר השראה רוחנית , כי באיזה שהוא שלב המסה הזאת שמתארגנת סביבו והתורה המאוד מיוחדת שלו מטביעה בי עיוורון לכל האפשרויות והפוטנציאלים האחרים ומתמקדת בזווית ראיה מאוד ספציפית .
אני זורמת על אוטודידקטיות במה שפתאום מסקרן ומרגיש לי שייך עבורי באופן רגעי , שותה את צוף הידע ועוברת לפרח הבא.
הצורך להיות חריגה ולמצוא בתוכי פנימה את התחושות, הרעיונות והיצירה הייחודית מאפשרת עבורי חשיבה חופשית ,ראיה חדשה ומלא פוטנציאל .
המרד שבי מחויב לחוסר ההשתלבות עם תדר הסולידריות והטרנדיות שסוחפים וכולאים את חופש היצירה בכללי המשחק שנקבעו מראש.
הכוונה שמביעה, החופש לחלום גבוה , ההקשבה לקולות עדינים שלוחשים בתוכי , והספייס שנוצר נובעים בעקבות הקשבה, חוסר שייכות, וסיגנון חופשי .
שם בפנים נולדת שפה חדשה כמו בוקעת מתוך מעין צלול.