העתיד רוצה להיוולד

בשנים האחרונות כשהסיפור הגדול של החברה חדל לשרת אוכלוסיות מסוימות כי הפער בינו לבינם התפצל , נוצרו דעות וקהילות חדשות כמעט בעוצמה של המפץ הגדול.
הקיטוב, מי אני ולאן שייך, מה הם הערכים הבסיסיים, מי האויב שלי, מה מגדיר אותי, מה הם ההסכמות החברתיות שאני חתום עליהם, על מה אני שומר באדיקות ועל מה אני מוכן לוותר.
כדי ליצור סיפור חדש, להשתנות, עלינו לוותר על הרבה ידע.
לשנות את הפרספקטיבה לקים, איך אני מביט על דברים,
איך אני שופט את עצמי ואת האנשים סביבי, מה נכון ולא נכון, צודק ולא צודק, הסיבה והתוצאה, מה אפשרי ומה בלתי אפשרי ?
הסקפטיות לגבי האם אני יכול להשאיר חלק מהסיפור וההסכמות מאחור, האם אני סוכן של שינוי ובהלימה עם השינוי שקורה בעולם ?
רב האנשים שמכירה, גם הספקנים, החוקרים, המציגים זוית אחרת לקים, עדיין משתמשים באותה אנרגיה של קיטוב, צודק לא צודק.
איך בעצם אנחנו מתחברים לשינוי שמפציע ? שמאחד את הכל ולא מקטב והופכים לחלק ממנו ?
התיכנות של הקיים הוא כל כך חזק שכל דבר שמוותר עליו נשמע רוחני, כי עדיין קשה לתפוש אותו. ברגע שהרוחני יהפוך לממשי השינוי יקרה. כי אני רוצה אותו, העולם רוצה אותו, המון אנשים מוכנים לקבל אותו.
אני כולי מתמסרת לקונספט של העתיד רוצה להוולד אחרת, מקשיבה לפוטנציאל שרוצה להתממש, מוכנה להשתחרר מהעבר, מתנסה במקומות יצירתיים, פתוחה וגמישה לקבל, להיות. נמציאת ברווח שבין הדברים, במלא מימדים, בעונג.
מיישמת משהו חדש שרוצה לצאת מתוכי, יצירה שמהדהדת עם איזה יופי, אסתטיקה, ביטוי מושלם עבורי באותו הרגע. עבודה בגינה, אומנות, כתיבה, שמיעת מוסיקה, ריקוד, הכנת אוכל, עינוג, שהיה במקום שהאנרגיה בו ברזוננס איתי, נתינה, אינטימיות מלב אל לב, אינטרקציה בעלת תדר גבוה.
ויתרתי על המון ידע ומסגרות שהגדירו אותי, מתנסה בשדות חדשים, במעבדה של העתיד, עדיין נמציאת בין לבין , בקונספט של השינוי, מתערסלת עם הרוח שלו, בסבלנות ובהנאה.