שלשלאות החירות
חברי היקר אורי כהן מזכיר לנו מידי פעם מהי חירות אמיתית , כמו סמן לאן אנחנו רוצים להגיע כדי לאפשר לעצמינו חופש מהפירמידה הנצחית ששומרת אותנו כלואים במעגל המטריקס המהודק.
מה אנחנו מוכנים לשחרר , מה אנחנו מרגישים שכובל אותנו , כמה זה מציק לנו ובמה כרוך השינוי שמוביל אותנו למקום הזה שהוא הכרחי כשהפירמידה קורסת .
אני מרגישה שבתוכי מסתתרת יישות ששואפת לחירות , שככל שמתרחבת מבפנים מרגישה יותר לחוצה מבחוץ .
הבחוץ הזה הוא ההגדרות והזהות שלקחתי על עצמי , ישראלית, שייכת לקהילה כאן, למשפחה ,משלמת דמי חסות, משתמשת במתווכים שממש שולטים ולא משרתים כמו בנק , ביטוח לאומי, רואי חשבון, נדלניסטים, כספומטים ומס הכנסה.
קשורה לפייסבוק, לגוגל, לאינסטגראם , לוויז ולרשתות נוספות שמנטרות אותי בכל תנועה שלי ויודעות על ההרגלים והתשוקות שלי הרבה יותר ממני .
למזלי לא קשורה יותר לתקשורת ,הנדסת תודעה ,חינוך ,שוק העבודה , פנסיה , רפואה, שפה, צבא העם ,קורבנות ,אוכל מהונדס ,אך עדיין בשלשלאות עם מצבים שממש קשה לי לשחרר. החירות והמרדנות שבי מבקשות השראה כדי להתנתק מהן.
משחקת ומתנסה בעולם החדש עם אינטואיציה פנימית שמנווטת אותי.
האם זה בכלל אפשרי ? כמה פחד יש בקפיצה הזאת לחירות נטולת שלשלאות , או אולי מהות פנימית עמוקה של ערכי יסוד כמו אמפתיה ורצון לעורר השראה ולטפל במי שזקוק לעזרה כובלים אותי מהשחרור המוחלט ?
אולי הלא נודע , הידיעה הזאת שבכל מקום בעולם יתרחש משהו שקשור בהתפרקות וקשה לצפות אותו , והעיגון לאדמה המקומית קשה ככל שהיא , היא העוגן שלי בשלב הזה של חוסר היכולת לשחרר את כבלי , ועדיין להיות מאושרת בחלקי עם הקיים.
איפה השלשלאות שלכם וממה הצלחתם להתנתק בשנים האחרונות , איפה הפחדים לקפוץ בנג׳י אל החופש, האם השחרור הוא תודעתי בשלב הזה ובעצם אני חופשיה במימד אחר ?