אושר מצב ברירת מחדל

כשמסתכלת אחורה לתוך החוויה שלי ונזכרת בתקופות שבהן שום דבר לא הרגיז אותי, שום דבר לא הדאיג אותי, שום דבר לא עירער אותי הייתי שמחה, רגועה ונינוחה. הנקודה היא שלא הייתי צריכה סיבה כדי להיות מאושרת. לא היתה שם התניה כלשהי , שזו דרך נוספת לחשוב שאושר הוא היעדר סבל. זה מצב המנוחה שלנו כששום דבר לא מעיב על התמונה או גורם להפרעות.

 

אושר הוא מצב ברירת המחדל .

אתמול החלפתי למחשב הישן שלי מערכת הפעלה ועשינו לו ריסט ופאפ פתאום הוא עובד מהר וחזק יותר בלי כל מיני תוכנות משתלטות ומשבשות כמו אדובה, גוגל ואחרים שרוצים שאעבוד רק דרכם. מערכת ההפעלה הבסיסית והברירת מחדל של המחשב היא הדבר האמיתי. אותו דבר קורה עם ברירת המחדל האנושית לאושר. לחץ הורי או חברתי, מערכות אמונות וציפיות לא מוצדקות באים ומחליפים חלק מהתוכנות המקוריות. ה"אני" שהתחלנו בו שמחים בעריסה נקלע לשטף של תפיסות מוטעות ואשליות.

 

איפוס

אושר הופך למטרה מסתורית שאתה מחפש אך לא ממש מצליח לתפוס, במקום משהו שפשוט נמצא שם בשבילך בכל בוקר כשאתה פוקח את העיניים. אם היינו מדמיינים את זה, הזמנים שבהם אתה סובל הם כמו להיות קבור מתחת לערימת מכשולים שמורכבת מאשליות, לחצים חברתיים ואמונות שווא. כדי להגיע לאושר, אתה צריך להסיר אותם בזה אחר זה, החל מכמה מהאמונות הבסיסיות ביותר שלך.

כפי שיודע כל אדם שאי פעם התקשר לתמיכה טכנית, לפעמים הצעד הראשון להחזרת המכשיר לתפקוד תקין הוא שחזור הגדרות היצרן. אבל בניגוד לגאדג'טים שלנו, לנו בני האדם אין כפתור איפוס. במקום זאת, יש לנו את היכולת להתיר ולטפל בהשפעות של מה שהשתבש בדרכנו.

פוליסות ביטוח

הרעיון המוטמע בנו הוא שעלינו לחפש אושר מחוצה לנו, לשאוף אליו, להגיע אליו, להשיג אותו, או אפילו להרוויח אותו מוטעה ביסודו. השלמנו שהאושר נוגע בחיינו רק לזמן קצר בעצם שחררנו את זכותנו המולדת להיות מאושרים, הורגלנו לנרטיב שעלינו ללמוד ולעבוד קשה, לחסוך ולהיות מוכנים לדחות סיפוקים כדי להשיג מטרות מסוימות. האושר יגיע לאחר שנשיג הצלחה, בן זוג, בית, כסף, וכדומה.

ככל שהציוויליזציה התפתחה, טריטוריה ויותר עושר התחברו בדרך כלל לתנאי חיים טובים יותר וסיכוי לשגשג. כשהגיע הקפיטליזם הוא הגביר את התמריץ לעבוד קשה עוד יותר, ולו רק כדי להימנע מחוסר ביטחון. ככל שהתחרות גברה, התמיכות המסורתיות שסיפקו ביטחון דרך המשפחה או השבט נשחקו. "פוליסת הביטוח" שאומצה והועברה לרוב כונתה "הצלחה".מעמד הביניים גידל את ילדיו באמונה שהמסלול ההגיוני היחיד הוא לבלות שנים במוסדות חינוך כדי לרכוש מיומנויות שייפרסו במהלך חיים של עבודה קשה בתקווה להשגת ביטחון. למדנו להעמיד את הנתיב הזה בראש סדר העדיפויות שלנו, גם אם הוא גורם לנו אומללות, תוך הסתמכות על ההבטחה שכאשר סוף סוף נשיג את מה שהחברה הגדירה כהצלחה, אז, סוף סוף, נהיה מאושרים.

 

הצלחה לא מביאה בהכרח אושר , אושר מביא הצלחה.

כל הדברים היקרים שמפרסמים אומרים לנו שהם המפתחות לאושר - טלפון סלולרי טוב יותר, מכונית יקרה, בית ענק, בגדים יפים ראויים למעמד — באמת לא כל כך חשובים. לא רק שעושר, כוח והרבה צעצועים אינם תנאים מוקדמים לאושר, אם כבר, שרשרת הסיבה והתוצאה פועלת למעשה הפוך. ספורטאים, מוזיקאים ויזמים מצליחים השיגו את הצלחתם כי הם כל כך אוהבים את מה שהם עושים שהם הופכים למומחים בזה רק בגלל שהפעילות עצמה משמחת אותם. מה הדרך הקלה ביותר להשקיע שעות בדבר אחד ? לעשות משהו שמשמח אותך! ברור שזה טוב יותר מאשר לבזבז חיים שלמים בניסיון להגיע להצלחה בתקווה שזה יוביל בסופו של דבר לאושר?

 

רשימת אושר פרטית

מהנסיון שלי תתחילו פשוט בתיעוד של כל מקרה שבהם הרגשתם מאושרים. תקראו לה הרשימה המאושרת שלי. "אני מרגיש מאושר כש_ ״ אין תשובות שגויות. תרשמו הכל גם דברים טפשיים או מהעבר הרחוק. כשתסיימו חזרו אחורה והדגישו כמה הצהרות, שאם תיאלצו לקבוע סדריכםעדיפויות, יהיו בראש רשימת הדברים שהכי משמחים אתכם .עצם יצירת הרשימה המאושרת שלכם גורמת לחוויה משמחת מאוד, עד כדי כך שכשתסיימו, אתם אמורים להרגיש אנרגתיים ורעננים עם חיוך מרוח על פניכם.

מעבר להבנה הבסיסית שאושר הוא ברירת מחדל , עבודה נרכשת של הסרת המכשולים אליו וקילוף כל האשליות והצללים שבתת מודע , יעניקו לנו חזרה את היכולת לחוש בו לעיתים קרובות. עובדת עם המטופלים שלי בחשיפת המכשולים לאושר ע״י תמציות אנרגיה ושיעורי בית , אחד הספרים שעוזרים לי בתהליך ובהשראתו הטקסט זה הספר